שיעור מס' 5 - יסודות הטיפול ואתיקה - התנגדות - סיכם גל שמר
רקע לשיעור: התנסות בציור מטפל ומטופל - על המטפל להתחיל באיזשהו תהליך התערבות עם המטופל לבחירתו. משך ההתנסות - 45 דקות של פעילות אומנות בהתאם להוראות המטפל.
בשיעור נמשיך לעסוק במושגים הדינאמיים - מושגי יסוד הבאים משפות שונות. השפה שאנחנו משתמשים בה כרגע היא השפה הדינאמית מתוך הפסיכו אנליזה של פרויד.
בפעם הקודמת הזכרנו את ההעברה\העברה נגדית\השלכה אלו מושגים פסיכו אנליטיים מובהקים שהוכנסו לשימוש לפני 100 שנים על ידי פרויד.
המונח היומי - התנגדות.
פרויד שם לב למונח זה בטיפוליו הראשונים. הוא הבחין בכך שהמטופלים מתנגדים לתהליך שהוא מציב, בהתאם לכך פרויד המציא שיטה לעקוף את ההתנגדות. טכניקות ראשוניות כללו הפעלת לחץ על עורפו ומצחו של המטופל, בהמשך השתמש פרויד בהיפנוזה, בשלב מסוים הוא השתמש בקוקאין (מכחיש זאת בתקיפות). ידוע שפרויד עשה מחקרים אודות הקוקאין וטענו שהוא השתמש בקוקאין בטיפולים כדי "לשחרר" את המטופלים.
מכל הנאמר אנו מבינים שפרויד חשב בהתחלה שחייבים לעקוף את ההתנגדות ורק ביום שהוא הפסיק לנסות לעקוף את ההתנגדות הוא התחיל את הפסיכו אנליזה.
ההתנגדות הקלאסית בספרות היא התאהבות במטפל, המטרה של המטופלות של פרויד הייתה שהן לא יצטרכו באמת להיות מטופלות אלא יתעסקו בקשר הרומנטי שלהן עם פרויד. זאת הייתה דרך לשמור על הדחייה- להרחיק את המידע שמעורר חרדה מהמודעות שלנו.
למה לא לעקוף את ההתנגדות? פרויד גילה שמאחורי ההתנגדות עומד הקונפליקט ולכן חייבים לעבור דרך ההתנגדות כדי להגיע לתוכן הזה, "הבוער" של הקונפליקט. ברגע שעוקפים את ההתנגדות לא מצליחים להגיע למקור הקונפליקט, אלא רק כאשר המטופל מאפשר לך להיכנס לשם - העקבות כך הטיפול הוא תהליך מאוד ארוך.
כל אחת מגישות מתייחסת להתנגדות בדרך שונה, ישנן גישות שאף לא מקבלות את ההתנגדות. בגישה הדינאמית כמטפלים כשאנו נתקלים בהתנגדות החשיבה הראשונה שלנו היא כמו פרויד לנסות לעקוף את התנגדות המטופל "לכופף ידיים", אחד הקשיים הגדולים שלנו כמטפלים הוא להכיר בהתנגדות ולהשתמש בה. עלינו להבין שההתנגדות היא שלב מהותי בהליך הטיפול שלנו.
הגישה הפסיכו אנליטית אומרת שיש לפרש את ההתנגדות ובאמצעות כך לעבור דרכה ולא לעקוף אותה. הפירוש מוביל אותנו לתובנה\הארה שמאפשרת למטופל לראות את התמונה המלאה. חשוב לזכור שכשיש את ה"אינסייט" ההארה זה עוד לא הטיפול, זה שלב משמעותי אך לא מהות הטיפול.
מה קורה אם התסביך אותו אני מגלה הוא קונפליקט לא פתור?? כגון התסביך האדיפאלי שמעורר בי רגשי אשמה בכל פעם שאני פוגש מישהי למשל - יש לי איסור חמור על היצר. עצם כך שהמטופל גילה את התסביך לא אומר שזהו הפיתרון
3 דרכים לפיתרון:
1. חיזוק האגו, קבלת החלטה מושכלת, של דרישות המצפון.
2. להגמיש את הסופר אגו - להגיד שפעם הייתי בן 5 והדברים נראו לי אסורים אבל עכשיו אני מבין שהאסור והמותר הם מושגים גמישים, מותר לי להגיע לריגוש בעבר היה לי אסור: לא מדובר כאן על החלטה קוגנטיבית – אלא מפגש עם הדמויות המופנמות, ושיחרור מהן – הדבר מתאפשר כאשר, ישנה הפנמה מחודשת שתמלא את המקום הנוקשה: למשל כניסת המטפל המכיל לאותה משבצת של הורה.
3. סובלימציה - למצוא דרכים שבאמצעותן אני מאפשר את הפורקן בדרך כלשהי אשר מקובלת על החברה. אם למשל היצר שגיליתי הוא שנורא בא לי לחתוך אנשים - אז קצב\מנתח הם פתרונות מצוינים ומקובלים.
1. חיזוק האגו: לא על ידי הפעלת הסופר אגו הנוקשה, אלא ע"י פיתוח כוחות אגו של ויתור וההשלמה עם המציאות, יש בכך צורך ולהתאבל על המשאלה שלא תמומש. לדוגמא, אדם שחש צורך עז למלא את היצירה, מרגע שהתחיל לצייר, לא היה מסוגל להרפות, היה מצייר על דף אבל גם על כל הקיר, ועם הזמן הצליח לעמוד בגבולות הדף ולעשות גלויה ואפילו בול - חיזוק האגו: חיזוק האגו בא בעקבות, אותה יכולת שלו להתבונן, לבקר את עצמו ולהתנסות בוויסות הפעילות.
2. ריכוך סופר אגו: מטופלת שסובלת מאובססיה לניקיון, לא מצליחה להתלכלך ובעקבות כך, שרוייה כל הזמן בדריכות ונמנעת מהרבה מאוד פעילויות. במהלך המפגשים, משוכנעת שכאשר החומר שלה מטפטף על הרצפה היא פגעה במטפל. מתנצלת. אולם, לאחר תקופה, מופתעת לגלות שהזעם של המטופל עליה היה רק בפנטזיה שלה. שוב ושוב היא מופתעת מהקבלה ולפתע יכולה להתבונן בשתי התמונות – זו של הדמות שדמיינה שכועסת עליה וזו של המטפל שמולה. הזכייה בחוויה המחודשת של "אמא טובה דייה" שמסוגלת לקבל אותה כפי שהיא, מאפשרת לה בחינה מחודשת של הקפדת היתר והיא משחררת.
3. סובלימציה: הרבה חומרים מאשרים לנו לקיים מגע פנטסטי עם אותו צורך רגרסיבי מבלי לעשות מעשה "לא מוסרי" – כך למשל יכול לשמש אותנו החימר במשחק ב"קקי", כאשר אני לא יכול לעשות משהו במציאות אני יכול ליצור אותו בדמיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה