טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *

יום חמישי, 19 במאי 2011

אומנות כתרפיה - מודל ה - SIBAM


אומנות כתרפיה – Art as therapy
סדנה אלון האס כנס שדות ים 2011
הסבר הגישה:
בחלוקה המוקדמת לגישות בתרפיה באומנות, חילקה ג'ודית אהרון (85) את הגישות בטיפול על פי הגישות בפסיכולוגיה. במשך שנים, נהוג היה לראות בתרפיה המשך ישיר של הפסיכולוגיה, התרפיסטים הראשונים אשר הגיעו מהכשרה קלינית השתייכו על פי רוב לאחת הגישות הפסיכולוגיות ויצרו פיתוח שלו בתחום ההבעה הספציפי.
הגישה הפנומנולוגית, הייתה הראשונה שניסתה לפרוץ את הפרדיגמה הזו, ליצור פרדיגמה ייחודית של התחום – להעביר את הדיון בתהליך מהמונחים של הפסיכולוגיה למונחים של יצירה. הבולטת בתחום היא מלה ביטנסקי, שבמאמר "מה אתה רואה" מעבירה את התפיסה שמרחיקה מהדיבור הפסיכולוגיסטי, לעבר ההתבוננות המשותפת ביצירה ובתהליכים.
בארץ מייחסים את ההטמעה של הגישה לעבודתו של פרץ הסה, שבפתיחת המסלול הראשון בישראל – באוניברסיטת חיפה, עסק רבות בחיזוק הניסיון לייצר את אותה שפה ייחודית.
עם הזמן, נראה שיותר ויותר גישות, למרות השתייכותן לזרמים פסיכולוגיים כאלו ואחרים – יונג, פרויד, ויניקוט וכדו',  גם הם החלו להטמיע את הרעיונות הללו ולשבצם בגישה הטיפולית.
אחת העבודות האקדמיות שנעשו בעניין – עבודתה של דפנה רגב (2005) אף הבהירה כי אלו שמכנים עצמם על פי גישה מסוימת אינם דומים יותר לגישת האם מאשר הדמיון שלהם לתרפיסטים באומנות מגישות אחרות...
הרעיון הזה הביא לפיתוח ציר נוסף – לכאורה עדיין קיים אותו חיבור ל"ספינת האם" לתיאוריה פסיכולוגית כלשהי, אולם על הציר הנוסף נשאלת השאלה – עד כמה נשארו קרובים לפסיכותרפיה או כמה התקרבו לציר  האחר של "אומנות כתרפיה".

הכנס הנוכחי, מהווה נקודת מפנה – כאשר ההתייחסות אל "אומנות כתרפיה" מתחילה להיתפס בתודעה כגישה חדשה – זרם עצמאי, שנוטש את החיבור ל"ספינת אם" אחת וחובר יחד למכלול רעיונות מתחום הפסיכותרפיה שמוטמעים בבסיס עבודה שהמוקד שלו הוא העבודה ביצירה והבעה.

האופן הבולט בו ניתן לצפות בהבדל בין הגישות, הוא המעבר מיצירה שמהווה טריגר לדיבור, למצב שבו הדיבור הוא רק טריגר ליצירה והבעה: הדיאלוג בין המטפל למטופל בעקבות ציור, אינו מופנה ישירות לפירוש הפסיכולוגי, אלא לשאלות הקשורות להתבוננות המשותפת, כאשר המשימה הראשית של המטפל, איננה לפרש את המטופל, אלא להינכח, להיכנס יחד איתו לשער ההוויה של היצירה וההבעה.

היכולת לשהות יחד עם המטופל באותו מרחב פנטסטי, מאפשרת תהליך ריפוי שמבוצע באמצעות היצירה וההבעה – לפעמים התפקיד של המטפל נשאר בהיותו "עד", לפעמים הדיאלוג מהווה טריגר, עידוד ליצירה הבאה ולפעמים היצירה הינה משותפת והשניים שוהים יחד באותו מרחב ביניים, במקביל לכך שהמטפל מסתכל על התהליך גם במבט על, לטובת תפקידו המרפא.

המפגש הנוכחי, מתייחס לאופן בו ניתן לבצע את אותה שהייה משותפת ולהיחשף לחוויה של המטפל והמטופל שמצויים באותו דיאלוג שבמרכזו היצירה.
הצלחה של המפגש, תכוון למקום שבו המטפל והמטופל ישהו באותו מרחב ויכירו בערך התרפויטי של החוויה.
חשוב להבהיר, שאותן מקורות תובנה שנבנו בתחומי הפסיכותרפיה נוכחים באופן כזה או אחר גם במפגשים הללו –
מהכיוון הדינמי- נתרמו לנו התובנות אודות היחסים בטיפול כיחסי העברה, ההעברה נגדית, האפשרות לקיומה של אבריאקציה וכדו.
מהכיוון ההומניסטי- ההתבוננות והתובנה שדי לספק את המרחב הבטוח, כדי שהמטופל יבחר לו את ערוץ ההתפתחות שלו, תוך שהמטפל שומר על הכלה ואחיזה, ללא צורך לדחוף או לכוון, פרט למקומות בהן יזהה חוסר הלימה ויפעל לשקף את הפער.
מכיוון הגשטלט- המדבר על ההתמקדות בעסק הלא פתור, תוך תרומה של רשימת טכניקות שונות לקידום המגע בחלקים הפנימיים של השלם.
וכמובן הפנומנולוגיה- מוסיפה לנו את כל השפה מתחום היצירה כשפת ההתבוננות המשותפת.

אם נרצה לסכם במשפט אחד את השינוי, הרי שבדיוק כמו שבפסיכואנליזה יש הרואים היום את המדע כולו כחלק מהלינגוויסטיקה, כלומר תורת השפה, או במילים אחרות שהפסיכואנליזה היא תרגום הנפש לשפה מדוברת, הרי שכאן, ישנו תרגום חדש – לשפת היצירה וההבעה.

אם נלמד לדבר את השפה, נוכל לסייע למטופלים שלנו לשוחח איתנו בשפה המוצלחת ביותר שאנחנו מכירים לעיסוק בשאלות הנפש.


הנחיות לעבודה בזוגות
שלב 1  - תרגיל 4.5 דקות
המטופל יקבל משטח של גליון מלא, פלטה עם צבעי גואש מכחולים, מים, מפית ועיפרון.
ההנחיות למטופל יהיו: יש לך 4.5 דקות לכסות את המשטח כולו, כך שלא ייראו את הלבן של הדף.
כל מטפל רשאי להוסיף הנחיות נוספות כראות עיניו.
במהלך היצירה, המטפל יתבונן.
בעקבות התרגיל: "מה אתה רואה ?"
בסיום היצירה – תתקיים התבוננות משותפת, כאשר על המטפל לנסות לחבור ל5 הנקודות הבאות-
S התחושות – איך זה הרגיש בגוף, מה חש ? היכן התחושה בגוף ? עד כמה החומר מתאים לתחושה?
I דימויים – מה הדימויים שראה בראשו לפני, מה ראה תוך כדי, מה רואה עכשיו ?
B התנהגות – איך פעל, מה תכנן, איפה התחיל, איך הגיב להנחיות, מה בא לו לעשות עכשיו ?
A רגש – איזה רגש הוביל ליצירה ? איזה רגש ליווה את העבודה ? איזה רגש כעת ?
M משמעות – מה זה אומר ? איך זה קשור לנושא שבו עוסקים ?
שלב 2 - S
בקבוצה יודגם - דמיון מודרך, כניסה לתוך הגוף, זיהוי התחושה. (מול אחד המשתתפים)
המשתתפים בזוגות – יובילו ליצירה הנובעת מהתחושה.
בתום היצירה – התבוננות, מה עולה.
שלב 3 – I
הדגמה – עבודה עם הדימויים, חלוקה לזוגות, המטפלים יסייעו למטופלים לפגוש את הדימויים שעולים
בסדרה של רישומים, בסיומה – יצירה נוספת.
התבוננות – ומיקוד בהתנהגות.

-         שיתוף : לאן הגענו עד כה – במליאה.
-         הסבר אודות התנהגות.
שלב 4 – B
התנהגות – המחשה
עבודה בזוגות – מהי ההתנהגות הנדרשת ? זיהוי ומימוש.
שלב 5 – A
הרגש, הדגמה
הבעת הרגש, יצירה והתבוננות.
שלב 6 – M
במהלך הצגת היצירות, מיקוד במשמעות שהייתה עבור המשתתפים באמצעות התהליך.

4 תגובות:

  1. האם ה SIBAM נלקח מתוך SE? אם כן, למה לא מצויין?

    השבמחק
  2. האם ה SIBAM נלקח מתוך SE? אם כן, למה לא מצויין?

    השבמחק
  3. סליחה, לא ראיתי את התגובה... עברו רק שנתיים, הקטע עלה אז כסיכום של סדנה בכנס - שם כמובן הסברתי על המקורות שממנו נלקח, ה SIBAM אומץ על ידי ה SE, גם הם לא המציאו אותו אלא אימצו עיקרון עתיק, שלבש צורות שונות, פעם בלבוש ה BASIC-PH לפי מולי להד ועופרה איילון, או בעברית כגשר מאחד, כאשר בכל אותן גישות, הרעיון שישנם ערוצים שונים של הינכחות, מהווים ציר דומה, עם ניואנסים כאלו ואחרים.

    השבמחק