טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *

יום שלישי, 18 בינואר 2011

פסיכואנליזה - זיגמנוד פרויד - שיעור ראשון

גישות בייעוץ פסיכולוגי

גישות ושיטות בייעוץ החינוכי

הבנת הגישות והשיטות בטיפול, היא מורכבת מאוד, היות שיש כיום למעלה מ 300 גישות שונות.
כל ניסיון לארגן את הגישות האלו לסדר ה"נכון" חוטאת לאמת.

בכל זאת, על מנת שנוכל לסייע לתלמידים להתמצא בעולם הגישות הללו, ישנה חלוקה מאוד ראשונית שעשויה לסייע:

החלוקה הבסיסית – (שיעור ראשון)



את פריצת הדרך הראשונה לפסיכולוגיה המודרנית, אנו חווים לזיגמונד פרויד. להערכתי, היא המשפיעה ביותר בתחום הפסיכולוגיה של המאה וחמישים השנים האחרונות ולכן, גם אם בחרנו בגישה שונה לחלוטין רצוי להכיר ולו בקווים כלליים את תורתו.

בבואי ללמד במגזר הדתי ובעיקר החרדי, אני מוצא קושי רב בהוראת התורה שלו לפרטיה, במיוחד אלו הנוגעים במיניות והקבלה של ההנחות המכניסטיות.

חשוב להבין, כי פרויד כתב למעלה מ 1000 מאסות ובפועל כתב הרבה מאוד מודלים ותיאוריות, למי שמעוניין להיכנס לפירוט רב יותר אודות השתלשלות המודלים והתיאוריות של פרויד,
לכניסה

ההתפצלויות שנשארות בשדה שמוגדר "אפקטיבי" – כלומר שעוסקות ברגש, הן רבות, הבולטות שבהן לעניינו הם של יונג ואדלר.

בתחום הרוחני, יונג מפתח את התורה האנליטית למקומות משמעותיים ביותר ובתחום הפרקטי, במיוחד בתחום החינוך, נראה שהפיתוח של אדלר הוא מהבולטים ביותר.

יחד עם זאת, ממשיכיו של פרויד – מה שמכונה הנאו-אנליטיים, מפתחים גישות שונות לחלוטין, למרות שהם מכנים את עצמם פסיכואליטיקאים, חלקם הגדול מביא תיאוריה שונה לחלוטין.

הזרם ההתנהגותי –
קבוצה של חוקרים, שרואים את עצמם כמעדנים, מסרבים לקבל את הפסיכואליזה כגישה מדעית. הם מבהירים שהתיאוריה המופשטת הזו, אשר שמה במרכזה מונחים אותם לא ניתן להפריך או לאושש כמו "תסביך אדיפוס" מחפשת דרך לחקור את האדם על ידי מה שניתן לצפייה. לכן הם פונים להתנהגות עצמה.
המחקרים הראשונים עומדים על מנגנונים של שינוי התנהגות – ההקנייה הקלאסית (פאבלוב) וההקנייה האופרטית (סקינר).
בראשונה, הדוגמא של הכלב, אשר מרייר בכל פעם שמשמיעים את הפעמון בזמן האוכל, כאשר האוכל לא מוגש ומשמיעים את הפעמון, הכלב מרייר. מכאן עומדים על התפיסה שניתן להצמיד גירוי לתגובה, והופכים את התגובה לתגובה מותנית.
הגישה השנייה – מוצאת את הדרך לחזק התנהגות ולהכחיד – על ידי מתן חיזוקים או עונשים.
ווטסון, מפתח את הגישה לגישה טיפולית, בשנות ה – 20 של המאה ה – 20.
כמעט כהמשך ישיר לאותה גישה, מופיעה הגישה הקוגנטיבית (תובנתית) תיאורטיקאנים כמו אליס ובק, מבהירים כי לא מספיק שנדע להכחיד או לחזק התהגויות, כי בהרבה מהמקרים הבעיה של האדם איננה בהתנהגות הנראית, אלא בחוויה פנימית. כאן, מחברים הקוגנטיביים את התפיסה המדעית לרמה הרגשית, דרך החשיבה – הכרה של מנגנוני החשיבה הלא ראיציונלית כעומדות בבסיסן של בעיות הפסיכולוגיות.

הזרם ה III
בעקבות המאבקים בין שתי הגישות הקלאסיות, צומח זרם III, באמצע המאה ה – 20, כאשר התובנה היא שהפנטזיה שהפסיכולוגים יגלו את הסיבות לבעיות היא לא ריאלית והפסיכולוגיה איננה רפואה וגם לא אילוף, לכן, ההוגים של הזרם השלישי, מציעים ליראות במטופלים – קליינטים, אשר לו יספקו להם תנאים מיטביים, ניתן יהיה לאפשר להם צמיחה.

הומניזם/קארל רוג'רס –
העיקרון ההומניסטי, מוצג באופן הבולט ביותר בכתביו של רוג'רס, אשר מציע את הגישה הבלתי מנחה, לדבריו של רוג'רס, לו היועץ יפגוש את הנועץ שלו בגובה העיניים, יבנה עבורו סביבה מאפשרת ובלתי שיפוטית, הנועץ יוכל להשתחרר מהצורך לשחק ויוכל לפגוש את עצמו, לרבות מאוויו, רגשותיו והשאלות המהותיות אשר בהן הוא רוצה לעסוק.


אקסיסטנציאליזם –
בעקבות הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית, מקבלים על עצמם חלק מהמטפלים שנוטשים את דרכו של פרויד, את הדגש הקיומי, כמוקד העבודה – הם מקבלים את הנחת היסוד של פרויד, שטיפול מוצלח הוא טיפול שבו הנוירוזה מוחלפת ב"אומללות קיומית נורמאלית", אלא שהם בוחרים להתחיל מהסוף – להגיע לשאלת המשמעות כמוקד הטיפול המטפלים בזרם זה, מוצאים את הבריחה מהשאלות המהותיות כמניע העיקרי ל"יציאה מהבית" היציאה מתוך עצמנו, לסוגים שונים של בריחה.
דוגמא בולטת של הגישה האקסיסטנציאליסטית ניתן למצוא אצל ויקטור פרנקל, שורד השואה, שמציג בספרו "האדם מחפש משמעות" את הגישה שהוא מכנה "לגו-תרפיה".
גישה אחרת מוצגת על ידי ארויין יאלום – אשר מוצא 4 שאלות שלהם יש תשובות אותם אנו לא רוצים לשמוע ולכן אנו בורחים. כמטפל, הוא מחזיר את המטופלים למפגש עם אותה סוגייה.

הפנומנלוגיה – תורת התופעות
גישה נוספת שהוכיחה את עצמה תחילה בשדה הפילוסופי ורק לאחרונה זוכה לעדנה בתחום הטיפול, היא הפנומנלוגיה – גישה אשר מכירה בחוסר היכולת שלנו להבין למה התופעות קורות ומציעה להתמקד באופן בו ניתן לצפות בתופעות
הפילוסופים הוסרל והיידגר, עסקו בפילוסופיה של האופן בו ניתן לראות את העולם והאדם בתוכו. הויכוח העיקרי נסב סביב השאלה, האם אנחנו כחוקרים צריכים להיות "ניאטראליים ואובייקטיביים" או שלחליפין – אין לנו אפשרות כזו ולכן עדיף שנהייה סובייקטיביים אבל נוסיף התבוננות בעצמנו בתוך התמונה.
הפיתוח העכשווי של הגישה, מגיע מהתרפיה באומנות – כאן בעולם מי שמפיצה את הגישה היא מלה בינטסקי וכאן בארץ, פרץ הסה, הוא הנציג הבולט.